השם קספרוב כבר חורג מתחומי השחמט ומספורט בכלל. מדובר בעצם במטאפורה לאדם המבריק ביותר בתחומו. כשאומרים על עובד מסוים שהוא "הקספרוב של המקצוע שלו" הכוונה היא שהוא האדם המוכשר ביותר בסביבה. כשאומרים שפוליטיקאי מסוים הוא "הקספרוב של הפוליטיקה", מתייחסים אליו בעצם כגאון טקטי שיודע לגבור על יריביו שוב ושוב. במובן הזה יכול להיות שהשם "קספרוב" מוכר לא פחות ממוחמד עלי, מראדונה, או ג'ורדן.

קספרוב (המקורי) חיבר בקריירה שלו את היכולת המבריקה של טל, את העליה המטאורית של פישר, את הדומיננטיות בצמרת של לסקר וקרפוב, ואת השליטה בכל אספקט של המשחק כבוטביניק. בנוסף לכל זה הוא גם מרד בממסד השחמט העולמי, נלחם בו "מבפנים" ובסוף אף פיצל את עולם השחמט לשניים וגרם לכך שדווקא בתקופתו כאלוף כה דומיננטי, כיהנו בעצם שני אלופי עולם במקביל. לקינוח הוא גם פרש בשיא (כמדורג ראשון בעולם 20 שנה רצוף) והשאיר לכולם "טעם של עוד" ושאלה פתוחה מה היה קורה אם היה ממשיך עוד כמה שנים אחרי גיל 42 , שבו זכה שוב בטורניר החשוב בסבב העולמי.

הוא נולד בבאקו (בירת אזרבייג'אן בברה"מ אז) כגארי ויינשטיין, לאב יהודי, ממנו התייתם בגיל 7.
אימו היתה ארמנית ושמה המקורי היה קספריאן. גארי הצעיר התבלט כשחמטאי והחל בגיל 10 ללמוד באקדמיה של בוטביניק במוסקבה, וכבר אז שונה שמו לקספרוב.
בגיל 13 הוא זכה באליפות ברה"מ לנוער (עד גיל 20) עם תוצאה יפה של 7 מתוך 9.

קספרוב חזר על זכייתו בשנה שאחריה, הפעם עם 8.5 נק' מתוך 9 , מה שהעניק לו הזמנה יוצאת דופן לטורניר חזק לשחקנים בוגרים. הוא הצטיין בטורניר והפתיע את כל המומחים כשזכה גם בו בגיל 15.
זכיה מרשימה זו זיכתה אותו בהזמנה לאליפות ברה"מ לבוגרים, מה שהפך אותו לצעיר ביותר אי פעם שהשתתף בה.

בגיל 16, הוא הוזמן, שוב באופן יוצא דופן, לטורניר בין-לאומי חזק ביוגוסלביה, למרות שלא היה לו שום דירוג בין-לאומי עדיין. קספרוב הצעיר הדהים את כולם כשזכה בטורניר ובעקבותיו קיבל דירוג בהתאם, והעפיל מייד למקום ה 15 בעולם.
בשנה הבאה הוא זכה באליפות העולם לנוער (עד גיל 20), וזומן לראשונה לנבחרת ברה"מ שזכתה באולימפיאדה בשנת 80' (כשהיה בן 17), והפך גם לרב-אמן.

בגיל 18 כבר סיים במקום ראשון משותף באליפות ברה"מ (ביחד עם לב פסאחיס, שעלה לישראל לאחר מספר שנים), ובגיל 19 הפך לצעיר אי פעם מלבד פישר שמשתתף בבין-אזורית. הוא אף זכה בתחרות הבין-אזורית והעפיל לדו קרבות המועמדים, תוך שהוא מדורג כבר שני בטבלאות העולמיות אחרי האלוף קרפוב.

הוא ניצח בדו קרב המועמדים הראשון שלו, ועלה לחצי הגמר שם הוגרל מול קורצ'נוי החזק, שכבר היה מעבר לשיאו, אבל עדיין היה אחד השחקנים החזקים שהיה לעולם להציע. הדו קרב התבטל עקב סיבות פוליטיות, אולם קורצ'נוי במחווה ג'נטלמנית ויתר על עליה לשלב הבא והסכים לערוך את הדו קרב בכל זאת במועד מאוחר יותר. קספרוב ניצח את קורצ'נוי (שהיה מבוגר ממנו ביותר מ 30 שנה) ועלה לגמר המועמדים.

בשלב הזה הוא פגש יריב מפתיע, האלוף הותיק וסילי סמיסלוב (שהיה אלוף עולם כמעט 30 שנה קודם לכן, וכבר היה מעל גיל 60). סמיסלוב עדיין היה שחקן בעל יכולות גבוהות יחסית, שכן הירידה הטבעית עם הגיל אצלו היתה איטית מאשר אצל אחרים, וגם בשל חולשה מסוימת של הצמרת העולמית בשנות ה 80'. קספרוב גבר גם על סמיסלוב, שהיה מבוגר ממנו בכ 40 שנה (!) והעפיל לדו קרב על אליפות העולם עם האלוף החזק והדומיננטי קרפוב (שהופיע בפוסט קודם בסדרת המאמרים).

קצת לפני הדו קרב בניהם נערך ארוע "ברית המועצות נגד שאר העולם מספר 2" שהפגיש את 10 השחקנים החזקים מכל צד למפגש ראווה יוקרתי. הארוע הדהד כמובן למפגש ה"מיתולוגי" ב 1970 שנעשה במתכונת דומה. אולם ב 1970 המלחמה הקרה היתה בשיאה, ולברה"מ היו 5 אלופי עולם ודור חזק של שחקנים שיחק בשני צידי המתרס עם פישר ולרסן בלוחות הבכירים של שאר העולם.
לעומת זאת ב 1984 דור השחקנים היה חלש יותר, ולמעשה קרפוב וקספרוב היו השמות ההסטוריים היחידים כמעט בארוע, שהיו בשיא הקריירה שלהם. התוצאה הסופית היתה 21-19 לברה"מ כשקרפוב וקספרוב מנצחים 2.5-1.5 את יריביהם (אנדרסון וטימן). קורצ'נוי שיחק בלוח השלישי של שאר העולם וניצח את פולוגייבסקי. סמיסלוב הותיק היה עדיין בלוח הרביעי של ברה"מ(שזה יותר גבוה ממה שהוא היה ב 1970). טל ניצח 2-1 בלוח השביעי. לרסן שהיה הרבה מעבר לשיאו עדיין שיחק בלוח השישי(אותו הוא חלק עם נציג אחר, יאסר סייראוואן מארה"ב), וארבעה(!) שחקני נבחרת אנגליה העולה שיחקו אף הם בין העשרה של שאר העולם.

מעט לאחר מכן יצאו שני הגדולים לדרך לדו קרב הראשון שלהם על אליפות העולם. קרפוב המנוסה פתח בסערה והוביל עד מהרה 4-0 ואחר כך גם 5-0 (בלי לספור תוצאות תיקו), כאשר היה צריך להגיע ל 6 נצחונות. אולם הוא סבל מכושר גופני לא טוב וככל שנמשך הדו קרב נטה התעייף, כפי שראינו בפוסט הקודם שעסק בכך. קספרוב הצעיר והאתלטי שהצטיין בריצה ובכדורגל, דווקא לא התעייף והחל לצמצם עד ל 5-3 בדו קרב שכבר הפך למרתוני, עם יותר מ 45 משחקים שנפרשו על פני 5 חודשים. בשלב זה הכריז יו"ר פיד"ה – קמפומנס על ביטול הדו קרב מחשש לבריאותם של שני המשתתפים. קספרוב זעם על כך והחל לראות בקמפומנס יריב אישי, מה שהבשיל כעבור מספר שנים לפיצול ההתאחדות העולמית לשחמט.
קספרוב אף יצא חוצץ באומץ מול הממסד של פיד"ה וזה הסובייטי כשהכריז מיידית שהוא בכושר מצוין ולא סובל כלל מתשישות ומעוניין להמשיך מייד בדו-קרב.

קרפוב בינתיים נזקק למספר אשפוזים בשל תשישות והפסיד 10 ק"ג ממשקל גופו, אך אנשיו מחו אף הם על ביטול התוצאה של הדו-קרב, שכן קרפוב הוביל באותו שלב בשתי נקודות 5-3.
ההתמודדות נערכה מחדש ב 1985, הפעם במסגרת של 24 משחקים. קספרוב הצליח לנצח בה 13-11 ולזכות בתואר אלוף העולם. הוא עשה זאת בגיל 22.5 והפך לצעיר ביותר אי פעם שעושה זאת (שבר שיא של טל מ 1960).

לאחר מכן נערכו עוד 3 דו קרבות מאד מתוקשרים בין קספרוב לקרפוב, שהצליח לעלות כל פעם מבין כל המועמדים. קספרוב שהיה צעיר ב 12 שנה מיריבו ניצח בהפרשים מאד קטנים את כל הדו קרבות הללו עד האחרון שהתקיים ב 1990.
ההתמודדויות בניהם נחשבות לסדרת השיא של הדו-קרבות אי פעם, וקספרוב הוכיח בהם כישרון ונחישות מול יריבו המצויין.

לקראת הדו קרב של 1993, הצליח האנגלי נייג'ל שורט להפתיע ולעלות בעצמו להתמודדות על אליפות העולם מול קספרוב. באותה העת בשלה ההחלטה אצל האלוף להקים התאחדות עולמית במקום פיד"ה שנראתה לו אנכרוניסטית, ולערוך את הדו קרב בתנאים החדשים ועם ספונסרים וסיקור תקשורתי גדולים יותר. שורט ורוב שחקני הצמרת העולמית הצטרפו לקספרוב שהקים את "ארגון השחקנים המקצוענים". בדו-קרב שנערך בניהם ניצח קספרוב בהפרש גדול את שורט והוכתר כאלוף עולם מטעם ארגונו, שלא הוכר על ידי פיד"ה.

בינתיים ערכה גם פיד"ה דו קרב מטעמה שבו ניצח קרפוב את טימן, וזכה בתואר "אלוף העולם מטעם פיד"ה".
כך החלה ב 1993 "תקופת הפיצול" שבה היו שני אלופי עולם במקביל. יש שאלה גדולה במי להכיר כאלוף עולם בתקופה זו (1993-2006) לרוב לא מכירים באף אחד מהם, מלבד אולי קספרוב שהמשיך לכהן מהתקופה הקודמת שקדמה לפיצול.
הארגון של קספרוב הוקם בקול ענות תרועה וסחף אחריו את רוב שחקני הצמרת, וגם את דור השחקנים הצעירים של שנות ה 90' שהיה חזק במיוחד. אולם עד מהרה התגלו קשיים ארגוניים ולוגיסטיים, הספונסרים נסוגו, וקספרוב נאלץ מספר פעמים להכריז על סגירת ארגונו ולפתוח ארגון חדש בשם אחר עם ספונסרים חדשים, שגם הם לא החזיקו מעמד הרבה זמן וחוזר חלילה.
בינתיים הגיע זמנו של סבב אליפות העולם הבא שקספרוב קבע ל 1995, מי שעלה להתחרות איתו על אליפות העולם היה ההודי הצעיר אנאנד שהיה שחקן צמרת עולמי בולט. המשחקים בניהם נערכו בפרופיל תקשורתי גבוה על הגג של מגדלי התאומים בניו יורק. אנאנד ניצח ראשון (במשחק השמיני) אולם קספרוב גבר עליו לבסוף 4-1 והמשיך לכהן כאלוף העולם מטעם ארגונו.

הסבב הבא ב 1998 היה די מאולתר והשחקן הלטבי החזק שירוב העפיל לדו קרב עם קספרוב, אולם המשחקים בוטלו ולא נערכו מעולם.
הסבב שלאחריו נקבע לשנת 2000, גם כאן לא היה שום סינון מאורגן לקראת הדו קרב, בסוף מי שהסכים לתנאים והשתתף בו היה קראמניק. למרבה ההפתעה ניצח קראמניק את קספרוב והפך להיות "אלוף העולם מטעם ארגון רבי האמנים של קספרוב".
קראמניק היה שחקן טוב כמובן, אך לא בדרגתו של קספרוב שהיה המדורג ראשון בעולם כבר 15 שנה רצוף עם מד כושר הרבה יותר גבוה מאשר של קראמניק. לאחר מכן נערך דו קרב גומלין שהסתיים בתיקו, והשאיר את התואר אצל קראמניק, שגם הגן על תוארו לאחר מכן מול יריבים אחרים, בתוך הכאוס הארגוני של תקופת הפיצול שהסתיימה כעבור כמה שנים באיחוד המחודש של פיד"ה ב 2006.

בשנת 2005 קספרוב כבר היה 20 שנה רצוף (!) המדורג ראשון בעולם על פי מד כושר, ונחשב בעיני הכל לשחקן החזק בעולם. באותה שנה הוא גם זכה שוב בטורניר היוקרתי והחזק ביותר בסבב העולמי – טורניר לינארס בספרד.

באופן מפתיע הודיע קספרוב באותה שנה על פרישה משחמט תחרותי ונימק זאת בכך שאין לו יותר מטרות להשיג וכי הוא רוצה להצטרף לפוליטיקה כדי להדיח את שליט רוסיה, פוטין.
הוא מיעט לשחק לאחר מכן, מלבד סוג של קאמבק לאחר זמן רב לכמה טורנירי ראפיד ובליץ, בעיקר מול השחקנים החזקים והצעירים של נבחרת ארה"ב העכשווית.

את סגנונו של קספרוב משווים בעיקר לזה של אליוכין, שחתר למגע ולסיבוכים בכל עמדה והצטיין בכל האספקטים של המשחק. קספרוב עצמו אומר שהושפע בעיקר מאליוכין, טל ופישר (שחקנים שמתאפיינים בסגנון תחבולני, אקטיבי וחריף).
הוא מחזיק במספר שיאים עד היום, שהחשוב שבהם הוא תקופה של 20 שנה כמדורג ראשון בעולם.
היו לו גם רצפי זכיות ארוכים בטורנירי על, כאשר הארוך ביותר היה זכיה ב 15 טורנירים רצוף (שיא מהדהד). הוא גם הרבה להשתתף בטורניר לינארס בספרד, שהיה החזק ביותר בתקופתו בסבב העולמי וזכה בו מספר שיא של 9 פעמים, כשהזכיה האחרונה היתה זמן קצר לפני פרישתו.
לזכותו גם זכיות ב 6 דו-קרבות על אליפות עולם (הזכיה המקורית ועוד 5 הגנות על התואר) ובכך השווה את שיאו של לסקר.

הוא היה אלוף עולם בלתי מעורער 8 שנים (85' – 93') ועוד 7 שנים, היה אלוף מטעם אחד הארגונים בתקופת הפיצול. בדרך כלל נוטים להחשיב גם את השנים האלה, כך שזוקפים לזכותו 15 שנה רצופות כאלוף עולם.

הוא התפרסם בדו קרבות מול תוכנות המחשב החזקות של זמנו, שאותן ניצח בהתחלה, ולאחר מכן התוכנה היא זו שניצחה. קספרוב גם ערך משחק מול העולם כולו באינטרנט, כאשר המשתתפים הציעו כל פעם מהלך, ומה ששוחק היה המהלך שאותו בחרו רוב המשתתפים.
הוא כתב ספרים רבים שהמפורסמים שבהם הם בסדרת "על קודמי הגדולים" בהם הוא סוקר את האלופים הגדולים שקדמו לו.

הוא חי כיום בארה"ב ומעורב בפוליטיקה, בעיקר הרוסית.
קספרוב נחשב לשחקן שהיה מאד חזק בכל אספקט של המשחק והיה רמה אחת מעל כל יריביו, גם כאשר התחרות בצמרת העולמית היתה קשה, כמו בשנות ה 90'.
אם מתחשבים גם בגובה השיא של יכולתו וגם באורך הקריירה, קשה למצוא דומים לו בהסטוריה, מלבד אולי לסקר. יתכן שהאלוף הנוכחי קרלסן יוכל להשתוות אליו אם ימשיך ביכולתו הדומיננטית 5-10 שנים נוספות.

קספרוב נחשב בעיני כל לאחד מ 3 השחקנים החזקים אי פעם, ורבים מחשיבים אותו אף כחזק והדומיננטי מכולם.